החיבור

יש את הסרטון הזה של הבחורה שהתחברה לראשונה לשתל והתחילה לשמוע בפעם ראשונה בחייה. היא כולה נרגשת, כולה בוכה וכולה OMG  והסרטון הזה היה סופר ויראלי וריגש מיליונים.

וואלה, אז צר לי... זה לא היה ככה אצלי. גם כי אני לא נוטה להיות כזאת דרמטית בהלך הרוח החיצוני שלי, גם כי כבר שמעתי בעבר כילדה וגם כי נורא קשה להוציא אותי משלוות נפשי.

אבל באיזשהו מקום רציתי שתהיו שם עבורי, אז צילמתי את עצמי למרות שמן הסתם אי אפשר להעביר את התחושה דרך וידיאו.

הסאונד הראשון ששמעתי הפתיע אותי כמובן. אילו הייתי חירשת כל חיי וגם באוזן שמאל, יתכן שהייתי ממש חוטפת הלם. אבל פה זה היה באיזי...

ניצה, קלינאית התקשורת שעשתה לי את המיפוי ונאווה, נציגת מד-אל, ביקשו שאצביע על ציר העוצמה כדי לדעת איך לכוון את השתל. זה לא היה עמום כמו שציפיתי. אולם צלילים גבוהים נתנו לי קצת תחושה של סטירה למוח. כשנקשה ניצה על השולחן, זה כבר הרגיש כמו זעזוע מוח.

לכן עלי להתחיל בווליום ממש נמוך. זה יותר מדי קשה לעכל את העוצמות האלו כרגע. אין לי הבנת דיבור בכלל. כרגע אלו צעדי תינוק ראשונים של להבדיל בין עיצורים. עוד היה שלב מוקדם מדי לזה, אבל ניצה רצתה לנסות. בינתיים אני מבדילה בין אותיות אהו''י לבין ששש אבל לא מזהה עדיין את ה-ס' או את המ'.

האמנם יש מיפוי ממוחשב של עוצמות לכל סוגי התדרים אבל עיקר העבודה היא המיפוי של המוח. לכן אני אעלה את העוצמות רק בצורה הדרגתית. אני מקווה שבמהרה המוח שלי יתאפס על עצמו כי בעוד שבועיים יש לי יום הולדת וכולם סביבי כזה "נו? את כבר שומעת?".

אתמול בערב שאלתי את הפייסבוק איזה שיר לשמוע בפעם הראשונה. כשיצאתי מהמיפוי (בלי השתל כדי לא לתת לרעש הרחוב והאוטובוס להפחיד אותי) כבר ידעתי בדיוק איזה שיר בא לי לשמוע. מיהרתי הביתה כדי לשים שוב את השתל, כבר מזייפת לי בראש את המילים וממהרת לעשות את מופע הרוק הפרטי שלי בבית בחזייה ותחתונים.

נכנסתי הביתה ומהר הלכתי לעשות פיפי. הורדתי את מכשיר השמיעה האקוסטי שלי וזינקתי אל המזוודה. לובשת מהר את מארי וסוגרת את המזוודה תוך כדי שאני שומעת את "הקלאק" של המזוודה. מחברת את הרמקול הקטן למחשב ושמה בשיא הווליום (מצטערת שכנים, זה למטרה ראויה!).

שמעתי את הקלידים של הפסנתר. אבל לא את הגיטרה ולא את הבאס. שומעת את קולו של פרדי רק בחלקים, 

במנעדים מסויימים. זה לא מעצים ומרגש כמו בשמיעה רגילה עד הקטע הזה.

….

Scaramouche, Scaramouche, will you do the Fandango?

Thunderbolt and lightning,

Very, very frightening me.

Galileo Galileo.

Galileo Galileo,

Galileo Figaro

Magnifico.

I'm just a poor boy, nobody loves me.

He's just a poor boy from a poor family,

Spare him his life from this monstrosity.

Easy come, easy go, will you let me go?

Bismillah! No, we will not let you go. (Let him go)!

Bismillah! We will not let you go (Let him go)!

Bismillah! We will not let you go. (Let him go)!

Will not let you go. (Let him go)!

Never, never let you go

Never let me go, oh.

No, no, no, no, no, no, no.

Oh, mama mia, mama mia (Mama mia, let me go.(

Beelzebub has a devil put aside for me, for me, for me...

אאאאהההה!!!!! ואני לא שומעת את הדיסטורשן המזכך של הגיטרה.... פאק!

So you think you can stone me and spit in my eye?

So you think you can love me and leave me to die?

Oh, baby, can't do this to me, baby,

Just gotta get out, just gotta get right outta here.

צוקי מביט בי בהלם, עיניים ענקיות ומבוהלות, אוזניו משתוללות ואני? מצמידה את הרמקול לאוזן.

טוב נו. זה היום הראשון שלי....

עכשיו אני רק עם השתל. אני שומעת גירויים שמיעתיים הדומים לרעשי טינטון אך לא מצליחה להבין בכלל מאיפה הם באים.

הלכתי לחבר את המכשיר מחזרה, הפעם עם השתל ולשמוע את זה שוב. לקבל את הדיסטורשן הזה לנשמה.

בינתיים אשמח אם תשימו לי (שיר אחד לכל אחד מכם!) את השיר הכי יפה בעיניכם. אנא, בלי זבל של ג'סטין ביבר ובלי איזוטריות של היפסטרים, כאן בתגובות לשרשור הרלוונטי בעמוד הפייסבוק.