מה הקשר בין השתל לבין סוקי סטקהאוס ואירים?

במיפוי השני שעשו לי ביקשתי שלא ירחמו עליי ויגבירו. דחיית הסיפוקים תמיד גרועה אצלי. זה היה הרגע שבו הכל השתנה. הציפורים צייצו בנעימים, הפסקול בסרטים הפך להיות תלת מימדי ופתאום אני שומעת שני אנשים בו זמנית. אך עם זה בא גם הרע – חריקות בלמים שמקפיצים אותי, כלי קשת שפורטים לי על העצבים ופקאצות שצועקות "יייוווווווו כפפפרררעעע!!!!". הקולות היו עוד מתכתיים והיה קצת אי סנכרון בין השתל לבין מכשיר השמיעה באוזן השניה.

התחלתי להנות בטירוף מהמוזיקה. נהניתי במיוחד מהבאסים וסבלתי בטירוף מהכינורות הצורמים. גיליתי מחדש את יופיו של הג'אז הישן והטוב. בגלל ההגברה של הבאסים, נמשכתי יותר לגברים בעלי קול באס נמוך ו... סקסי... מממ....

יצא לי לצאת לדייט אחד עם השתל, ונראה שלא ממש היתה השפעה שלילית על הסקס האפיל שלי. למעשה, הוא נראה נלהב ומתעניין בנפלאות השתל. באופן כללי התגובה של הסביבה שלי היתה יותר בסגנון של התלהבות מנפלאות הטכנולוגיה יותר ופחות בקטע של "אוי איזה נכה מסכנה ומוגבלת עם קופסת טונה על הראש". מזל.

במיפוי השני זה פשוט נהיה רע. הוגברו התדרים הנמוכים, מה שאומר שהצלילים שאין להם חשיבות עברו לקדמת הבמה. רעש המנועים, הציפורים עיצבנו אותי בטירוף עד כי רציתי להכחיד את כל בעלי הנוצות שקיימים בעולם, רציתי שסילבסטר כבר יאכל את טוויטי. האות ש' שיצאה מפי האנשששששים ממש הטריפה אותי. הייתי מוכנה לירות גם באנששששים שמששששתיקים אותי עם "ששששש......"!!!. כמעט בכל דבר שמעתי רישרושים מיותרים. שמעתי את האוכל של צוקי כשהוא אוכל. אי אפשר היה להבין דיבור מרוב שרעשי הרקע הפריעו לי.

באותו השבוע חגגתי יומולדת עם משהו כמו 40-50 איש. התחלתי להבין מה זה להיות בעל הפרעת קשב וריכוז. המון המון צלילים מכל עבר, דיבורים, עומס של גירויים ובלגן. זה היה די מלחיץ אך לא משהו שאלכוהול לא עזר. למזלי, אני טיפוס רגוע ושליו אבל הייתי ממליצה למושתלים טריים אחרים לקחת לאט יותר את ההגברה, ולבוא עם ווליום נמוך בסביבה מרובת אנשים. ישנתי מעט מאוד באותו הלילה. בחלום הייתי עדיין במסיבה רועשת ואז בקאט אחד דרמטי, התעוררתי לתוך טינטון שלא ברא השטן. טינטון זה רעש שמופיע באוזניים או בראש בעיקר במצב של שקט מוחלט. כנראה בגלל הנתק הפתאומי בין המציאות המדומה והסאונד שהמוח שלי ייצר, לבין השקט של המציאות (אני ישנה ללא המכשירים) – נוצר הטינטון. דמו לעצמכם שאתם שומעים אזעקה במשך שעתיים. זה סיוט!

בנוסף, גיליתי למרבה הטרגדיה שנחלשה היכולת שלי לדבר בטלפון באוזן השומעת (עם המכשיר) כנראה בגלל אי האיזון. השמיעה בשתל קיבלה עתה יותר פוקוס עד כי האוזן השמאלית חשה מקופחת וחלשה. מדובר בדבר שהוא מבחינת אסון עבורי בגלל הירידה בכושר העבודה שלי. בימים אלו אני מחפשת עבודה כשכירה בתור תקציבאית דיגיטל, מה שאומר שנדרשת יכולת לדבר בטלפון עם לקוחות. הבוסים, מניסיוני המר, מתעקשים שאתקשר עמם בטלפון למרות ששיטת המיילים\צ'אטים\וואטסאפ עובדת נפלא. לצערי, כבר קרה כל כך הרבה שהפלו אותי בראיונות עבודה בגלל השמיעה. אבל זה בסדר, כי מעסיק חכם ידע ששווה לו יותר לקחת עובד מוכשר שמסתדר עם המגבלה ועושה אחלה עבודה מאשר סתם עובד שומע עם כישורים נמוכים משלי.

בכל זאת זה דיכא אותי כי אני עדיין זקוקה ליכולת לדבר בטלפון גם אם אינני מרבה לעשות זאת.

במיפוי השלישי כבר ידעתי איך לכוון את זה בצורה יותר מדוייקת. רכשתי טאבלט לכבוד יום הולדתי והתחלתי להתאמן ולהאזין להרצאות TED, בנוסף, אני משאירה את החדשות ברקע ומאזינה למוזיקה. יכולת הבנת הדיבור שלי השתפרה מאוד ואני יכולה לשמוע חדשות בלי כתוביות. אני עובדת על הבנת אנגלית גם כן. כבר דיברתי עם הוריי בטלפון בצורה יחסית חלקה והשבוע אתחיל לשוחח עם יותר אנשים. אין ספק שזה אפשרי ואפילו יקרה די מהר. זה בהחלט משפר לי את הרגשה שהדברים ישתפרו.

סוף סוף התחלתי לחוש באות ס'. תמיד הייתי מתקשה להבדיל בין ס' לצ'. נאלצתי ללמוד להגיד את שתי האותיות הנ''ל בצורה נכונה. קורה לפעמים, מרוב עייפות או חוסר תשומת לב, שהדיבור שלי לוקה באבחנה הזו. למרות שכעת אני רגישה יותר לאות זו, עדיין אינני מצליחה לשמוע את ההבדל בין שתי האותיות. אפילו כשאני אומרת סוקי וצוקי ללא הרף, אינני מצליחה לשמוע את ההבדל ביניהם. ואם צוקי רץ אליי כשאני אומרת סוקי, אז כנראה שגם הוא לא מבחין.

אחרי שסוף סוף אוכל להבין דיבור ללא קריאת שפתיים, מי יודע.... אולי עוד אבין אירים. אבל אולי אני אופטימית מדי בשלב זה.