הזמן הולך ומתקרב...
בעוד יומיים אתחיל לשמוע באוזן ימין לראשונה מזה 12 שנה בערך.
ניסיתי ככל יכולתי להימנע
מהציפיות אבל אז התחילו לבוא החלומות.
אני חולמת שאני
מתחילה לשמוע אך שומעת רק גירוי קולי הדומה לשמיעה מתחת למים.
יש לי כל הזמן עליות
ומורדות. פעם אני מתלהבת מהרעיון שאשמע עוד תדרים חדשים במוזיקה ואצליח להבין שיחה
מרובת משתתפים ומצד שני מתבאסת מכל הרעש של הרוח, המכוניות, הצפירות שמפלחות את
הראש, הבלגן.... כמו סופרמן שרק קיבל את כוחותיו והיה צריך ללמוד לשמוע ולשלוט
בכוחותיו. כמו ג'ימי סומרס, האישה הביונית. למרות שאינני באמת ביונית, אני לא
מקבלת כוח על. "הביוניקה" פה זה רק כדי להדביק את הקצב, עד כמה שאפשר,
של האוזן השומעת.
קיבלתי השבוע את
המזוודה הכוללת את שני המעבדים של השתל. מערכת אופוס שזה המעבד הרגיל הכולל מכשיר
שיושב על האוזן וטבעת השידור המחוברת במגנט לשתל הפנימי. קראתי למעבד הזה
"מילטי". ע'ש מילטון פרידמן.
המערכת השניה זאת
רונדו. זאת מערכת שכולה מתרכזת במכשיר אחד שמחובר גם הוא במגנט (כך שהאוזן חופשית
לגמרי). אולם הוא גדול יותר. קראתי לו בשם Murray ע''ש מארי רות'בארד.
יש
בזה בעיה... אינני מצליחה לבטא את השם הזה כפי שצריך לבטא. זה שם אמריקאי למהדרין
שאיפשהו בין מארי למורי אך זה לא זה ולא זה. רבים ניסו להסביר לי איך לבטא את זה
נכון. אי לכך יכולתי להחליף את השם. אבל לא. זה יהיה אתגר. ברגע שאשמע קצת יותר
טוב, אוכל להבחין בדקויות ואינטונציות של הקול וההטיות של השמות ואולי אז אצליח
לומר את השם כמו שצריך.
 |
| Murray Rondo |
לא חיכיתי לחיבור כדי
למדוד את מארי רונדו ומילטי אופוס. זה די ביאס אותי האמת. לא נעים להודות אבל
המכשירים פשוט מכוערים ובולטים למדי. יותר ממכשיר שמיעה טיפוסי. וגם אין שתל בצבע
ג'ינג'י. לבחורה צעירה כמוני מדובר בפגיעה בדימוי עצמי. כשיש איזשהו מרכיב חיצוני
ובולט שאמור לעזור לי להשתמש בחוש שאמור להיות טבעי ומובן מאליו עבור אחרים, זה
פתאום גורם לי להרגיש בחוסר השלמות שבי. נכון שאף אחד אינו מושלם אבל יש איזשהי
מידה של תחושת קבלה עצמית. וכאן אני מתחילה מסע חדש, לא רק של לשמוע ולדבר טוב
יותר, אלא גם לקבל את עצמי.
אתמול קיבלתי שיחת
עידוד שעשתה לי טוב "את יפהפיה ומי שיהיה איתך לא ישים לב לשתל". אני
לא יודעת עד כמה לא ישים לב כי זה די בולט, אבל אני מקווה שזהו פרט שקל לשכוח.
בכל מקרה, זאת תקופה
שאזדקק ללא מעט פידבקים "שטחיים וחיצוניים" על המראה שלי כדי להרגיש
פחות רע. נכון שאיכות חיים זה דבר שוב, אבל אין מה לעשות, דימוי עצמי זה דבר שאני
לא מצליחה להשתחרר ממנו.
אני מקווה שאתעודד
מחרתיים עם החיבור או לפחות בעוד שלושה שבועות, ביום הולדת שלי.
ובהקשר אחר,
אני רוצה להודות
לקבוצת התמיכה בוואטסאפ שהקמתי כחודש לפני הניתוח עם החברים שעברו את זה כבר. נכון
שיש קבוצה גדולה בפייסבוק של כל המושתלים, אבל רציתי משהו קטן ואינטימי עם חברים
וואטסאפ זאת פלטפורמה פשוט נהדרת לשם תמיכה בכל התהליך, אפילו ממש רגע לפני שאני
נכנסת לחדר ניתוח. אז תודה לקירא, אלכס, אלכס 2, רותם, דינה ושחר J
בכל אופן, אם בא לכם
לדעת איך היה בחיבור ובשאר התהליך, הירשמו כמנויים כדי לקבל הודעה על פרסום
הפוסטים.
נ.ב
אם ילד ישאל אותי מה
זה הדבר הזה על הראש, אגיד לו שזאת מערכת תקשורת המיועדת לתקשורת עם החייזרים :-)
אנה אני עוד שלושה שבועות אעבור את הניתוח. דברייך פשוט גורמים לי לדמוע מרוב לחץ התרגשות פחד וציפייה מעורבבים. את מנחמת אותי באופן שאת לא מודעת עליו. תודה. אורלי.
השבמחק